פורט וקיט מורסבי הם זוג ניו יורקרים היוצאים למסע אל הלא נודע, אל מעמקי הסהרה. היחסים בין השניים היו מערבולת, בדיוק כמו סופות החול המדבריות.
גם קיט וגם פורט לא חיו מעולם חיי שגרה, שניהם טעו אותה טעות גורלית והתייחסו בערפול אל זמן כאל לא קיים. שנה אחת הייתה כמו הבאה אחריה. לבסוף הכל יקרה.
בתת מודע של פורט היתה לו תשוקה מובהקת לחזק את הקרבה הרגשית בינו לבין קיט, כשהגה את המסע עם קיט מניו יורק אל עבר הלו נודע; רק ברגע האחרון הוזמן טאנר להצטרף, וייתכן שגם לכך היה מניע תת- מודע, פחד במקרה הזה; כי אף שהשתוקק להתקרבות מחודשת, הוא ידע שהוא חרד מהאחריות הרגשית הכרוכה בה. אבל בחלק המרוחק והמנותק של העולם, ההשתוקקות לקשרים קרובים יותר עמה גברה על הפחד. כדי שיווצרו יחסים כאלה עליהם להיות לבדם.
כך קרה, שבשלב מסויים במסע, פורט מצא דרך להשאיר את טאנר מרחוק. לעומתו, קיט השתמשה בטאנר כדי לגשר על הפער בינה לבין פורט.
קיט סברה שרק אם היא תוכל להיות כמוהו, הוא ימצא את דרכו בחזרה לאהבה, מפני שעבור פורט לאהוב משמעו לאהוב אותה- לא היתה כל אפשרות למישהי אחרת. ובמשך זמן כה רב לא הייתה אהבה, לא נוצרה אפשרות לה. גם אם היה לה רצון להיות כל מה שהוא רוצה שתהיה, היא לא יכלה להשתנות עד כדי כך: האימה נכחה תמיד בתוכה, מוכנה לקחת פיקוד. לא היה טעם להעמיד פנים שלא כך הדבר. וכמו שלא הצליחה להתנער מהחרדה שליוותה אותה תמיד, גם הוא לא היה מסוגל להיחלץ מהכלוב שבו כלא את עצמו, הכלוב שבנה לפני זמן רב כדי להציל את עצמו מאהבה.
פורט וקיט פוחדים מאותה הסיבה. הם אף פעם לא הצליחו לפלס נתיב אל תוך החיים. הם נתלים במה שבחוץ בכל כוחם, משוכנעים שיפלו במהמורה הבאה.
אך לחיים יש כוח משלהם ובלא נודע גם אם לא במודע דברים עשויים להתרחש…
זהו בהחלט רומן שונה ומרתק. דרך הנופים המדבריים ותרבות הילידים הפראית, הקורא נסחף לתוך רומן אקזיסטנציאליסטי. אשר במהלכו, הקורא חש לסירוגין תעתוע מדברי ומציאות ריאליסטית להחריד.
הקולוניאליזם והאהבה הם המוטיבים המלווים את הרומן לתוך דיון סוער ומסעיר, של החיים ומהותם.
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
