אהובי
שבע שנים בלעדיך
האם אלה שבע השנים הרעות?
האם אלה שבע השנים הטובות?
ואני כב רחיי בשגרת אלמנות
לעשות הכל לבד
להסתדר עם עצמי
להתעורר לבית אותו השארתי כשהלכתי לישון
לישון בחצי מיטה ובחצי השני: כיסויי מיטה מכופל לחצי, סדין שאף אחד לא ישן עליו והפוף , הפרוש על מיטתך
כבר שבע שנים אף אחד לא נישק אותי בפה, אף אחד לא ליטף את שדיי, אף אחד לא חדר לתוכי
כבר שבע שים אף אחד לא אמר לי לילה טוב ונתן לי נשיקה , אף אחד לא קרא לי מזוזי
והגעגוע עדין רובץ כדוב בחורף הנם את שנתו,
ובלי התראה ובלי אביב הוא מתעורר משנתו
והוא תוקף באכזריות ללא התראה מוקדמת
וזרם של דמעות נוטף מעיני בלי בליטה , עד בלי די
ועצב בלתי נסבר ופתאומי תוקף אותי ובי מתפרץ
ופתאום אני נזכרת באיזה שיחה שהיתה או מצב
והזכרון יקר ומתוק
שיר יכול לעורר דמעות או תמונה או פתקה שכתבת
והחיים ממשיכים ואני איתם
