מדי פעם נוצר בהוליווד סרט נוסף שעוסק בחשיפה מול הציבור וביצירה עצמה של תוכנית טלוויזיה. סרטים כמו "רשת" (“network”, 1976), "מלך הקומדיה" (1982) וכמובן "המופע של טרומן" (1998), עקבו אחרי דמויות שהופכות למפורסמות בטעות או במקרה וחקרו את הפסיכולוגיה של התהליך. באופן כללי, הסרטים האלו הציגו דמויות מסוג מסוים: קודם כל, הצופה נועד לאהוב ולהזדהות עם הדמות הראשית ושנית, כולם גברים. בקומדיה "ברוכים הבאים אליי" קריסטין וויג עושה את זה אחרת: הדמות במרכז הסרט, אליס קריג, היא אישה לא רגילה.
אליס מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית ומתקיימת באמצעות סעד מהמדינה. הפרעת הנפש של אליס אינה רגילה וחוץ מקשיים בניהול מערכות יחסים היא גם מרוכזת בעצמה ברמה נרקיסיטית. אליס חיה לבד, מכריזה בפני משפחתה "הכנתי הצהרה כתובה" לפני שהיא מדברת ורוב עולמה סביב הטלוויזיה שדלוקה תמיד, גם כשהיא לא בבית. אחרי שהיא זוכה בסכום כסף אדיר בלוטו, אליס עוברת לגור במלון יוקרה ומגשימה את חלומה לככב בתוכנית אירוח שעוסקת בה עצמה. היא מגיעה למפיק הטלוויזיה ריץ' (ג'יימס מרסדן) שמסכים ליצור את התוכנית בשל קשיים כלכליים של הרשת. מדי ערב אליס חוקרת את אישיותה מול הקהל בפתיחות מוזרה ומביכה, משלבת חברים ומכרים אמיתיים, שוכרת שחקנים כדי שישחקו טראומות מעברה ומדברת על מה שהכי מעניין אותה: על עצמה.
השחקנית קריסטן ויג כבר מוכרת לצופים כשחקנית קומית מבריקה אחרי שהתפרסמה ב"סאטרדיי נייט לייב" וזכתה בפרסים על כתיבה ומשחק בסרט "השושבינות". ב"ברוכים הבאים אליי" ויג חושפת צד נוסף בכשרונה יוצא הדופן, עם משחק רגיש ומורכב. התסריט יוצא דופן כי הוא עוסק בדמות נשית שלא מוגדרת רק על ידי הנשיות שלה, אלא היא בעלת אישיות מעניינת ומסובכת: בסצנות החשובות ביותר בסרט הצופה רוצה לצחוק אבל גם מרגישה צער ומבוכה, לעתים גאווה ואף תמיהה. כך נוצר סרט שהוא בבסיסו קומדיה, אבל לרוב נמנע מפארסות קומיות או מהומור מזעזע כדי לתאר בהצלחה דמות רבת-פנים ולא פלקטית.
אליס נותנת לנו יצוג נשי מרתק בתפקידים ששמורים בדרך כלל לגברים. אחד הצדדים הבולטים של הדמות הוא המיניות שלה. אליס היא סקס-פוזיטיב, בעלת תיאבון מיני מוחצן ועם זאת הסרט לא שופט זאת וגם לא מנצל את המיניות למטרות קומיות. כשאליס שוכבת עם אחד ממנהלי התחנה שבה משודרת התוכנית או ממהרת לפתות את אחד ממעריציה אנחנו, הצופים, יכולים לראות בכך פן נוסף של ההפרעה שלה או פשוט לקבל שמדובר בדמות עם הפרעה נפשית שנהנית ממין ולא מתנצלת על זה. ויג שיחקה בעבר שלל דמויות עם תיאבון מיני ודמויות שנהנות ממין, אבל ב"ברוכים הבאים אליי" היא עושה זאת דווקא בגיל 42 המופלג. בתעשייה ההוליוודית, נשים בסביבות גיל 40 מתקשות למצוא תפקידים בעלי פן רומנטי או מיני מוחצן ונכנסות למשבצת "דמות האם" הלא-מינית. ויג משחקת דמות שמיניותה היא חלק חיוני בזהות שלה אבל לא מגדיר את כולה, בחירה שהיא לא פחות מאמיצה. אליס גם אינה מוגדרת על בסיס מערכות יחסים רומנטיות בסרט ולמעשה מערכת היחסים המרכזית ביותר בחייה (מלבד עם עצמה) היא עם חברתה הטובה.
כשהצופה בסרט "ברוכים הבאים אליי" מצטרף לצופים בבית של תוכנית האירוח של אליס, הוא מקבל הצצה מוחצנת ומוגזמת לחיים של אליס. לעתים קרובות, אנחנו רואות יותר ממה שרצינו. עם זאת, בשום שלב הסרט לא מגלה את לב הטראומה של אליס ואנחנו נשארות עם שאלות שלא נענו: מה בסיס הטראומה בעברה של אליס? האם היא שוטה או גאונה? האם אליס היא רק נרקיסטית, או אמיצה מספיק כדי לבטא את הדחף האנושי הברור לחשיפה מול העולם? במקום סצנות-שיא מרגשות שמאכילות אותנו בכפית, כותבות הסרט משאירות אותנו עם חומר למחשבה ועם דמות שכתובה בעניין וברגישות. בתעשיה שכותבת דמויות נשיות "שטוחות", הסרט הוא משב רוח רענן.
ניתן להוריד כתוביות בעברית לסרט כאן: https://www.ktuvit.me/MovieInfo.aspx?ID=A07C5BCCB68119819A1939F22D35DB0E