מה מבדיל בין האדם לשאר החיות? האם לחיות ישנה שפה? האם הן בעלות תודעה? האם הן אחריות להתנהגותן?
חיבור זה הוא תולדה של שנים רבות של המחבר. שאלת אחריות האדם לגורלו, כיחיד וכחברה היא הנושא המרכזי במאמר, כמו גם חופש ויכולת הבחירה. יש בו שני חלקים עיקריים- הראשון עוסק בתודעה הנפרדת, התודעה האנושית המייחדת את האדם משאר היצורים שמאכלסים את כדור הארץ, והשני בתפיסת העולם הרואה בהתפתחות התודעה, כנמצאת במרכז ההוויה הקיומית.
כל ההתפתחות של האדם בחמישים, ואולי אף במאה אלף השנים האחרונות מייצגת אבולוציה של התודעה האנושית, המבנה הפיזיולוגי- ביולוגי של האדם לא השתנה כלל במהלך תקופה זו.
שורש הבעיה נמצא בפער שהולך ומעמיק בין הכוח והידע שצובר האדם לבין התפתחות התודעה של החברה האנושית, שבמידה רבה מגדירה את אופן השימוש בכלים וביכולות, שאותם היא רוכשת.
התודעה האנושית היא מקור הכוח של האדם והיא גם זו שמחייבת אותו לקחת אחריות על המציאות אותה הוא יוצר.
לאדם ישנן יכולות החורגות בהרבה מאלו של שאר היצורים החולקים איתו את כדור הארץ- יכולת להשפיע ולעצב את העולם בו הוא חי ופועל, ויכולת לבחור את הכיוון, היעדים והמטרות אליהן הוא רוצה להגיע, כיחיד, כקבוצה וכחברה האנושית בכללותה. הכרה בייחודיותו של האדם ובכוח הטמון בתודעה האנושית היא המפתח ליכולת שלנו, ואולי לחובה המוטלת עלינו כיחידים וכחברה, לקחת אחריות על המציאות שאנו יוצרים כמו גם על תמונת העתיד אליה אנחנו מתכוונים ומכוונים.
לאדם יש מרכיב תודעה המיוחד רק לו והוא "התודעה הנפרדת", שלה השפעה מכרעת על כלל היבטי הקיום שלו כיחיד וכחלק מקבוצה. התודעה הנפרדת מאפשרת לאדם להיות מודע ולעסוק בדברים שאינם קשורים לחוויה של "כאן ועכשיו" ושאינם נובעים ממנה. כל היכולות יוצאות הדופן של האדם, כמו גם הקשיים והאתגרים הייחודיים עימם הוא מתמודד, מקורם בתודעה הייחודית לו, התודעה הנפרדת והיא בנויה משני מרכיבים: תמונת עולם ותפיסת עולם.
האדם לא רק חווה את המציאות אלא גם מתבונן עליה, ומתוך התבוננות זו הוא בונה "תמונת עולם".
הביטוי העיקרי לקיומה של תמונת העולם הוא ביצירת השפה האנושית ובשימוש בה.
מה שהופך את התודעה האנושית גם לייחודית וגם לבעלת עוצמה יוצאת דופן היא העובדה שתמונת העולם שאותה אנו יוצרים לא נשארת רק במרחב הפרטי אלא נמצאת גם במרחב הכללי. בני אדם יוצרים תמונת עולם משותפת, ויש להם יכול לפעול במשותף בתוך תמונת העולם הקולקטיבית, וכן לחזור ולפעול מתוכה במציאות.
תפיסת העולם מהווה עבור האדם לא רק אמצעי כדי להבין את העולם, אלא גם מצפן, ובהמשך גם תוכנית עבודה כדי לפעול בו. בשל או בזכות, התודעה הנפרדת האדם הוא לא רק מגיב למציאות, אלא גם יוצר בעולם. האדם, בפער ניכר, הוא הישות היצירתית ביותר על פני כדור הארץ- הוא יוצר עולמות, במובן המילולי של הביטוי, ויש בכוחו גם להחריבם.
בהקשר זה, המחבר טוען שהשימוש בכסף הרחיק אותנו זה מזה, החליש את תחושת הקהילתיות והצורך שלנו בחברה תומכת, הרחיק אותנו מעולם הטבע, החליש את תחושת הקשר שלנו אליו ואת התלות שלנו בו ותרם מאוד לחוויית הבדידות שלנו בעולם. בעוד שבעבר נדרשו בני האדם לשתף פעולה כדי להשיג מזון, לינה ומחסה, כיום הדבר נעשה באמצעות תשלום בכסף, ולכן במידה רבה יכולת הקיום נהייתה תלויה ביכולת לצבור ולהשיג כסף ופחות בשותפות, כפי שהיה בתקופות אחרות בהיסטוריה האנושית.
לתפיסת העולם ישנם מרכיבים ייחודיים לכל אדם ואדם, שמשקפים את הרקע ממנו הוא מגיע, את חוויית הקיום וניסיון החיים המיוחדים אך ורק לו, וישנם מרכיבים משותפים בהם אנחנו יוצרים את תמונת העולם המשותפת לקבוצה, לקהילה ולחברה שבהן אנו חיים.
תפיסת העולם היא חלק מתמונת העולם והיא איננה סטטית וקפואה, אלא היא דינמית, משתנה ונבנית עם כל אינטראקציה שיש לנו עם היקום סביבנו.
הארכיטיפ הדתי עדיין תופס מקום מרכזי, אולי המוביל בין תפיסות העולם, ומרבית האוכלוסייה גם כיום מחזיקה בתבנית כלשהיא של תפיסה דתית.
הארכיטיפ הדתי הוא ככל הנראה הדרך הזמינה ביותר והאינטואיטיבית ביותר ליצירת סדר ביקום ומתן משמעות לקיום האנושי.
החלק הראשון בספר מציג היבטים של התודעה האנושית, שהם בלתי- תלויים בתפיסת עולם ייחודית כזאת או אחרת, ובמרכזה העובדה כי לאדם תמונת עולם והוא פועל בעזרת תפיסת עולם ומכלול היכולות הנלוות אליה, החלק השני בספר משקף ומפתח את תפיסת העולם הרוחנית.
דרך הרוח היא תפיסת עולם הרואה ברוח כקודמת לחומר. האדם הוא בראש וראשונה ישות רוחנית- הנפש, הרוח והנשמה, הם המרכיבים המשמעותיים והמובילים במה שמאפיין את האדם, ורק אחר כך מגיע מקומו של הגוף והמרכיבים הפיזיולוגיים. קיים כמובן קשר הדוק בין הרוח לחומר, בין הגוף והנפש, והם משפיעים הדדית זה על זה.
תפיסת העולם היא כלי לפעול בעולם, ולכן השאלה העיקרית ביחס אליה היא אם וכיצד היא משמשת אותנו. מה שמייחד את תפיסת העולם הרוחנית ביחס לארכיטיפים אחרים הוא שהיא רואה את האדם כאחראי לגורלו, ובכלל זה גם את האחריות להמשך קיומו של המין האנושי.
הכיוון העיקרי של התפתחות התודעה הוא מהמקום המפוצל, זה שחווה את עצמו כנפרד מול שאר העולם, ואת הקיום כמאבק על הישרדות מול עולם עוין, זר ונוכר, שעל פי רוב גם מאיים עליו, למקום שרואה וחווה את עצמו כחלק מעולם וממערכת רחבה יותר, עשירה ויצירתית, שכל הגורמים בה קשורים זה בזה ותומכים זה בזה יצירת שלם שהוא עשיר ונרחב מכל החלקים.
מוזמנים לקרוא עוד בספר.
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
