הפרדוקס של הכתיבה האקדמית

סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל שמו לב לתופעה מאוד מעניינת בקשר לכתיבה האקדמית במטלות, בעבודות ובסמינריונים. מצד אחד, דורשים מהם לבסס את כל מה שהם כותבים על מקורות אקדמיים, ומצד שני מדגישים שחשוב מאוד לא להעתיק ממאמרים אלא לנסח את הרעיונות במילים שלהם. כלומר מצד אחד הציפיות אינן לכתיבה מקורית, מכיוון שישנה דרישה לבסס הכל על מקורות אקדמיים. מצד שני, נאסרת גם העתקה, והסטודנטים נדרשים לנסח את הדברים בצורה מקורית. המרצים אף משתמשים בתוכנות לבדיקת מקוריות וזיהוי העתקות כדי לוודא זאת. אם אסור להיות מקוריים, אבל אסור גם להעתיק, אז למה בעצם מצפים מהסטודנטים? מדוע מציבים בפני הסטודנטים דרישות סותרות? לכך אני קוראת הפרדוקס של הכתיבה האקדמית. בואו נבחן את הפרדוקס הזה וננסה להבין את המשמעות שלו.

אילו הדרישה הייתה רק לכתוב טקסט מקורי, ללא הדרישה לבסס הכל על מאמרים אקדמיים, היינו יכולים לומר שהמטרה כאן היא לפתח יכולת חשיבה וניתוח עצמאיים, שהיא ללא ספק יכולת חשובה מאד. אילו הדרישה הייתה רק לאתר מקורות רלוונטיים, ללא הדרישה לנסח בצורה מקורית, היינו יכולים לומר שהמטרה כאן היא לפתח יכולת איתור ביקורתי של מידע. גם זו יכולת חשובה מאד, ובמיוחד במאה ה-21. בעידן שבו הרוב כבר נכתב, היכולת לאתר את המידע הנכון ולברור באופן ביקורתי מתוך אינסוף המידע הקיים גם היא יכולת חשובה ביותר. עם זאת, בדרישה הסותרת מצד אחד לבסס הכל על מקורות אך מצד שני לנסח בצורה מקורית, אין לנו ברירה אלא להסיק שהמטרה היא פשוט לפתח את יכולת השכתוב של הסטודנטים, הסטודנטים למעשה נמדדים עד כמה הם יודעים לשכתב טוב את המאמרים שהם מוצאים.

לעומת יכולת חשיבה עצמאית ויכולת איתור ביקורתי של מידע, יכולת השכתוב אינה יכולת חשובה בכלל. אין צורך לומר שהחוקרים שכתבו את המאמר מלכתחילה הקדישו יותר זמן לאותה פסקה והשקיעו בה יותר מחשבה מאשר הסטודנט, ולכן הניסוח שלהם ככל הנראה יהיה מדוייק יותר, כלומר השכתוב כמעט בוודאות יפגע באיכות התוצאה. האם זה מה שהאוניברסיטאות מעוניינות ללמד את הסטודנטים? איך לשנמך מאמרים? מה ההיגיון בכך?

דרך הפתרון של השאלה הזאת נגיע גם לפתרון הפרדוקס, ונבין מדוע האוניברסיטאות והמכללות דורשות מהסטודנטים דרישות סותרות, אפילו שזה מתסכל. ההיגיון בדרישות הסותרות הוא בדיוק שאין היגיון. הסטודנטים נדרשים לכתוב בדרישות לא הגיוניות, לא כדי לפתח את יכולת השכתוב שלהם או את היכולת שלהם לשנמך פסקאות ממאמרים, אלא כדי לפתח את הצייתנות שלהם. הסטודנטים לא ממש מבינים את הדרישות הסותרות אבל מתרגלים שהם מקבלים ציונים גבוהים כשהם מצייתים לכך למרות שאין בכך היגיון, וציונים יותר נמוכים כשהם מנסים להגיש תוצרים טובים יותר. לאט לאט את ההיגיון מחליף ההרגל. הסטודנט כבר מפסיק לחפש היגיון ופשוט מתרגל לציית לדרישות. נסו לחשוב על זה כמו על טירונות. המטרה של המשימות חסרות ההיגיון בטירונות היא לפתח צייתנות ולהרגיל את הטירונים לציית למפקד ללא מחשבה. זאת בדיוק גם המטרה כאן, על מנת לאפשר רק לצייתנים להתקדם בהיררכיה האקדמית.