צפיתי בבכורה של   ההצגה "עוד מוקדם לדעת" של אינסמבל , "תוצרת בית" ( מיסודם של יואב ברתל ואביגיל רובין ), בבית האנסמבל החדש בקריית המלאכה תל אביב, שביל המרץ 3.
ההצגה, שואבת השראה ממסע ההתנדבות המרגש שערך האנסמבל מאז ה-7 באוקטובר במהלכו הציג עשרות הופעות בהתנדבות במלונות, מקלטים וחדרי אוכל ברחבי הארץ, תוך מפגש עם החברה הישראלית על כל גווניה.

על ההצגה

ההצגה "עוד מוקדם לדעת" היא יצירה מרתקת ומרגשת, שנוצרה בהשראת מסע ההתנדבות של אנסמבל "תוצרת בית" לאחר ה-7 באוקטובר. ההצגה משלבת בין מציאות לחלום, ובין הומור לטרגדיה, ויוצרת חוויה תיאטרלית עוצמתית שנוגעת ללב.

בתחילת ההצגה, אנו פוגשים את היוצר בבית המלון בים המלח, שם הוא ממתין לקהל שנטש את האולמות.

האווירה בלובי המלון מתוחה וסוריאליסטית, ומשקפת את תחושותיו של היוצר.

כאשר היוצר נרדם, אנו עוברים יחד איתו לעולם החלום, שם הוא פוגש את זוגתו ואת שחקני האנסמבל.

החלום מתעתע ומשקף את המחשבות והפחדים של היוצר, ואת השאלות הקשות שהוא מתמודד איתן – את תחושת הבדידות, הפחד, אי הוודאות.

רגעים רבים במהלך ההצגה מזכירים את תחושת הזמן המתערערת, כמו במילות השיר:

"עכשיו כבר מאוחר

ועוד מוקדם לדעת

אם השמיים שירדו

יהיו לי לרצפה

הכל קורה מהר

הזמן הולך אחור

פחדן? אני גיבור

מסוף להתחלה

ואם עולה עשן,

ואם יבוא הרמז

נצא בזהירות

על קצות האצבעות… "

לאורך ההצגה, אנו עדים להתמודדות של היוצר עם שאלות על תפקיד האמנות בזמן מלחמה.

ההצגה מעלה שאלות חשובות על תפקיד האמנות בחברה, ועל כוחה של האמנות לחבר ולרפא.

השחקנים מעבירים את הרגשות בצורה עוצמתית וגורמים לקהל להרגיש את כאבם, תסכולם, ואת הערפל שבו הם נמצאים.

סיכום

"עוד מוקדם לדעת" היא הצגה שמשקפת את המציאות המורכבת שבה אנו חיים.

ההצגה מעלה מחד שאלות חשובות על תפקיד האמנות בחברה, ועל כוחה של האמנות, מאידך ההצגה היא עדות לכוחה של האמנות לרפא ולחבר בין אנשים.
היא מזכירה לנו שגם בזמנים קשים, האמנות יכולה להיות מקור לנחמה ותקווה.

יצירתם של אביגיל רובין ויואב ברתל
משתתפי "עוד מוקדם לדעת" : אמיר גולדמן, גיל קרר, איציק לילך, גילי גנני, אסתי זקהיים, אביגיל רובין ויואב ברתל
עיצוב חלל ותלבושות: מאור צבר.
מוזיקה: ד״ר יגאל מירטנבאום.
תאורה: עדי סומך.

צילום: נירה פרי