קיבלנו אישור לעבור לבית ספר אחר. יותר טוב. כמעט וויתרתי. לא רציתי עוד מלחמה עם אבא שלה. כשביקשתי ממנו לאשר את המעבר הוא סרב באמתלות הזויות. הוא ממשיך להתנקם בי דרכה. הוא הפסיק לשלם מזונות כי תבעתי אותו על חלק שהוא לא משלם. אז עכשיו הוא בכלל לא משלם.
אני רוצה שתהל תהיה בסביבה יותר טובה מזו שהיתה בשנתיים האחרונות. סביבה ובית ספר שיעזרו לי להקנות לה ערכים אחרים. כאלה שעליהם אני גדלתי.
החלטתי סופית לעבור בסוף יולי.
פניתי למנהלת, שדיי נעלבה, וביקשתי ממנה לעזור לי עם בקשת העברה, ואיך עושים את זה אם המזכירה לא נמצאת. היא התפרצה עלי בשיחת הטלפון. אולי הייתי לא רגישה מספיק. אולי הייתי צריכה לומר לה בעדינות כמה שאני מעריכה אותה ואת בית הספר, ולהמציא איזה סיבה טובה למה אני רוצה לעבור. אבל אני לא יודעת לשקר. אני לא מעריכה את בית הספר. הוא גרוע לדעתי.
אז היא התפרצה עלי, אמרה לי שהם בחופש, ושאחכה לסוף אוגוסט. עניתי שגם ככה זה מאוחר, אז היא שלחה אותי לעירייה. כששאלתי למי לפנות? היא ענתה- לא יודעת. תראי מי יכול לעזור לך שם. (סוג של לכי חפשי….).
מצאתי מי יכולה לעזור לי. וכתבתי לה מייל. ואז דיברתי עם מנהלת בית הספר החדש. ונפגשתי איתה, והבאתי את תהל לבושה בחצאית קפלים שחורה, חולצה לבנה ונעלי ספורט שחורות, וחבושה בכובע עם סרט ורוד ושיער פזור.
המנהלת התאהבה.
היא שלחה אותי לדבר עם כמה אנשים, שהסבירו לי שוב ושוב את המהות, ואת עניין הכשרות ומסיבות בשבת, ודבר אחרון- תשלומים. אחרי שסיימתי את כל השיחות, הודיעו לי שהתקבלנו, הכניסו אותי לווצאפ הכיתתי, ושלחו לי את רשימת הספרים.
ביקשתי אישור רשמי מהעירייה, וזהו קיבלתי. רישמית.
עכשיו הכל נשמר בסוד. עד תחילת השנה. יום לפני אני אספר ליהלי שהיא עברה. אולי יומיים לפני.
ואבא שלה, אם יגיע ללוות אותה ביום הראשון ללימודים, הוא כמובן לא ימצא אותה בבית הספר הקודם, ואז תתחיל מלחמה נוספת. בעצם מערכה נוספת בתוך מלחמת ההתשה הארוכה הזאת.
נתמודד עם זה כשזה יגיע.