אם גם אתן אחת מאותן אימהות שהסכימו לתרום את עצביהן החשופים, את רכבם ואת כל שעות אחר הצהריים והערב שלהן למען הסעות הילדים ובני הנוער שלכן, הפוסט הזה בשבילכן.רגע, אלה שלא, לפני שאתן נוטשות, אם אתן מאותן אימהות שהחליטו לייבש את הילדים בבית רק בכדי שלא תצטרכו להימנות על הראשונות, אז הפוסט הזה גם בשבילכן.
מכירים את הרגע הזה שבו מגיע מייל על התכנית לסיום שנת הלימודים?, זו שארגן הוועד. והכותרת מספרת על לא אחר מטיול עששיות ביער ! אמהללה ! אז זהו, שכזה דבר לא היה לכם.
אם אתם קמים בבוקר לעבודה ומשאירים בכל יום מחדש את החלום שלכם בבית, הפוסט הזה בשבילכם. תתעוררו. החיים זה לא מחר, החיים זה עכשיו !
נסיעת מבחן על רכב ספורט ולא סתם אחד, מביאה אותי לארוז את המשפחה ולנסוע לשדות העמק. לקבל פרופורציות ולחזור לאיזון. ואז סבתא חיה מתה. ויש גם סיפור על אנשים בדיוק כמונו שנדמה שהיה להם הכול ואז הם עזבו ועברו לחיות במקום שאף אחד לא שמע עליו, בכמהין. תהיות של החיים.
הפוסט הזה נכתב לכל אלה שכל כך חולמים לצאת לעצמאות האישית שלהם ולא מעזים, במקום זה הם תקועים שנים באותו המקום, מנוהלים על ידי הפחד, מתנהלים על פי מה שמכתיבה השגרה, מביטים כיצד החיים חולפים על פניהם וממשיכים לחלום. זהו סיפור הרגע שלי, שבו העזתי לצאת לעצמאות האישית שלי עם כל הפחד. אם זה ייתן לאחת או אחד מכם השראה ואומץ לזוז, אז הצלחתי. חג עצמאות שמח.