בכל אחת מהתחנות בחיי בשנים האחרונות, לא צילמתי, אבל כתבתי. תיעדתי במילים רגעים נעימים וקשים, כואבים ושמחים, חודרי קרביים ומרחיבי לב. הייתי גם התסריטאית, גם הבמאית, גם השחקנית וגם הצלמת של חיי. ואז, הניחה הצלמת ליטל שמר-חיים, מולי, על השולחן, מצלמה.
22 פוסטים, אלפי לייקים, מאות שיתופים ותגובות, מדבר וים, בנותיי, אמי, נעורים וזיקנה, מאכלים, עונג הגוף והנפש, חיים משותפים ואהבה גדולה. זו הייתה שנת 2013, השנה שלי בSALOONA, ופוסט אחד שאהבתי במיוחד.
ספי ריבלין היה שחקן 'מענטעש' כזה. שגרם לי להתגלגל בצחוק רם, גם כשהבדיחות לא היו הכי חדות, אבל המימיקה, ותנועת הידיים, והזזת הראש, והעיניים האלה, והטיימינג שמביא לפאנץ' ליין, בנו דמות של שחקן. שחקן קומיקאי מחונן.
אני בלוגרית. והבלוג שלי ב SALOONA, שינה את חיי. אנשים כותבים את חייהם. ערבוביה גדולה ונעימה של יחסים, הורים, אופנה סקס ומאכלים, והרשת החברתית, הוירטואלית, מעולם לא הייתה קרובה כל כך.