המילים של מלאלה יוספזי, נערה פקיסטנית בת 14, עוצרות נשימה של גדולי הציניקנים. הקרב אותו היא מיצגת, למען הזכות הבסיסית של נשים להשכלה - רחוק מפיתרון.
אמניות מוסלמיות מרחבי המזה"ת מעלות שאלות על זהות, כתבה שניה בסדרה, והפעם אניסה אשקר מישראל.
אם הייתי נתקלת בארוע כזה במהלך טיול בחו"ל, בטח הייתי חושבת שאני בת מזל באופן מיוחד וזוכרת את זה לכל החיים (כמו הפעם ההיא ששמעתי את ההרכב שניגן מוסיקת בארוק בגינה היפה של אוטל דה סולי בפלאס דה ווז'). אז למה פה, מתחת לאף, קיום ארוע כזה עובר ליד האוזן? אם כך, לבשתי סוודר בקיץ הישראלי, שמעתי מוסיקה מקודשת בלילה לבן בעיר עתיקה, וחזרתי כדי לספר בתמונות וגם מילים אך לא צלילים.
מה נשים מוסלמיות חושבות לגבי הלבוש המסורתי, לגבי המבט הסטראוטיפי של המערב לעברן, לגבי החופש לבחור? בראיון עם הצלמת בושרה אלמוטקוול נוכחתי שהתשובות מורכבות. התכוונתי לכתוב על אמניות מוסלמיות מרחבי המזה"ת (ועוד אכתוב), ואז בושרה פתחה לי צוהר לעולם הלא מוכר של צלמת, אמנית בתימן. דיברנו על סצנת האמנות בתימן, על הקשיים והמגבלות, על הלבוש המסורתי (נושא העבודות שלה), ועל יחסה לכך שעבודותיה הופצו ללא רשותה ברשתות החברתיות, אותן רשתות שקישרו ביננו (וזה מופלא בעיני).
