איך יודעים מתי בחירה היא נקייה ומדוייקת ומתי היא מוכתבת, ע"י רישומים של זכרונות עבר כואבים?
תפקידנו , להבנתי, הוא לא לראות בה מוצג מוזיאוני ולהשאיר אותה בארון זכוכית כמו היפהפיה שנרדמה, אלא להעיר אותה בנשיקה..
לשבריר שנייה היא עוד הייתה מבולבלת, מנסה לעשות סדר בין בליל הקולות ששמעה, לא בטוחה שהיא מצליחה להבחין בין קולות "מבחוץ" (קולו של אדם) לקולות פנימיים, (קול השכל,קול הפיתוי וקול האינטואיציה), והיא אפילו לא יכלה לומר אם היא מובלת על ידי תחושת "דווקא" או על יידי תחושת סקרנות שגברה עליה ותפסה פיקוד, ואז הסימפוניה הגדולה בראשה הגיעה לקרשנדו גדול.....
איזה ילדה לא אוהבת “”בית קטן”, מקום “להתחבא” בו, לשחק ב”כאילו” זה בית בובות גדול?