חשבתי שהיתה לי שליטה על נסיבות חיי אבל, זו היתה רק אשלייה. כשה״עולם הישן״ שלי התמוטט וכל הדפוסים הישנים קרסו, היה עלי לצעוד לתוך הבלתי ידוע. נמלאתי פחד גדול
אדם צריך לעבור לפעמים מסע חיים שלם כדי לזכות להגיע למדרגת מודעות, לראות את האור, וגם אם לפעמים הענן מכסה אחר כך את השמש, היא תמיד תפציע שוב. מי שמתחיל בתהליך –מובטח שלא ירצה להפסיק..
ככל שקרבו ימיה של אמי למות, היא לא פסקה לומר לי בכל הזדמנות שראתה אותי, מילים שלא זכיתי לשמוע ממנה כל ימי חיי : "אני אוהבת אותך".
מה קורה כשאיסורים נוקשים ודרישות חמורות מבחוץ (הורים, חברה, סופר-אגו) סוגרים חזק יותר ויותר על עצמת הרגשות והיצרים המתחוללים בנפשך פנימה?מה יכולים הורים (בעיקר הורים למתבגרים) לעשות וממה עליהם להימנע כדי לעזור לילדים שלהם להימנע מלהתפתות ולבחור בחירות מזיקות?כיצד הם יכולים לעזור להם להפוך לבוגרים שמסוגלים לבחור באופן מיטיב וחופשי מתגובתיות?