כשאנו עושים בחירות בחיינו, עד כמה הבחירות שלנו הן נקיות מרישומים של חוויות העבר, נובעות מהאינטואיציה שלנו שמאותתת לנו שזו בחירה שמסונכרנת עם האמת שלנו, ועד כמה אנו משלים את עצמנו שזו בחירה מודעת ונכונה כשבעצם איננו מודעים לדברים הסמויים שמנהלים אותנו מתחת לפני השטח?
למעשה, כשאני חושבת על זה, מפגש עם שיר לא שונה ממפגש עם אנשים. יש כאלה שיש לי איתם קליק מידי ויש כאלה שפחות. יש כאלה שאני אוהבת בם "שורה אחת " ויש שאת "כל השיר". יש שמציבים בפני אתגרים עם "שורה" שאני לא מבינה אצלם.. והשאלה אם בגלל השורה הזו אני אפסול אותם או שאבחר להביט בם דרך ה"שורה " שאני כן אוהבת..
לפעמים אנחנו בתפקיד הנרות שמצפים להידלק ולקבל אור, השראה, ולפעמים אנחנו השמש שמביא השראה ואור לאחרים.
כל כך קל לי להישאר בבית הבונבוניירה הקטן שלי, להתחפר לי במאורת הנוחות שלי, להימנע מלהוציא את האף החוצה בימים הקרים הללו, לקרוא, לכתוב, בלי לקחת סיכונים מיותרים. במידה מסויימת, לוותר על החיים בחוץ. עד ש...
התחושה שלא מבינים אותי, הכמיהה לקשר, לאמפטיה היא,אולי אחת הטרגדיות הקיומיות של האדם.