מכירים את התחושה שככל שאתם גומאים מרחקים, או מבקרים במקומות חדשים, לא רק הלב מתרחב אלא שיש הרגשה שהעצמי גדל בעצמו, מגלה עוד ועוד חלקים, מתפתח וצומח?
התחלתי לברר עם עצמי, מה בתוכי אולי מחזיק באיזו אמונה שאיחרתי את הרכבת״, במובן המעשי ובמובן הסימבולי
נשבעת לכם שזו ארומה עם ייחוד. בלי השוואה לאף ארומה אחרת.. כי היא יושבת בעיר שתשעה קבין של יופי ירדו עליה מתוך העשרה שירדו לעולם..
אשר והמספריים שלו זה כמו אני והסיר במטבח. עובדים עם הלב, לפי ״העין״, ואף פעם לא יוצא אותו הדבר..