השאלות הבלתי פתורות (וטוב שכך!) באשר לטיב מערכת היחסים שבינו לבינה....באשר לכך שזהו "סיפור" שפורט על נימי הגעגוע והכמיהה, שמשרטט בנגיעות מכחול צבעים של אהבה, תקווה, חיים ומוות, חברות וגם חוסר אונים מול כוח שגדול ממך, מבלי להציע פתרון, או סיום "שמח" וברור, הפכו את השיר הזה עבורי עד היום למשהו שהוא כמו יין טוב שלא נס ליחו.

על כל קילוגרם שהעליתי נהייתי יותר שקופה.. הדמעות זלגו פנימה לתוך הגוף, הצלחתי להפוך לאוויר, להסתיר את ה"סוד", להסתיר את עצמי..

כשיש מי שמקשיב לך- אתה מוצא מילים לדבר, וכשאתה מוצא מילים לדבר אתה מוצא בהירות . המילים עצמן יוצאות לחופשי מן המייצר אל המרחב.

ראיתי מיד שפניה לא כתמול-שלשום.היא ניסתה להסוות זאת ולגשת ישר לעניין שלשמו נפגשנו.

אם אני מתייחסת אל משה כאל ארכיטיפ שחי בתוכי- מהי אותה "נקודת משה" שבי שמתעוררת לחיים? שניעורה פתאום, לסור מדרך המלך ולבחון את השביל הצדדי, להתבונן בסנה שבוער ואיננו אוכל, קשובה לקול האמת הפנימי שנגלה אלי פתאום באשר לייעודי האמתי?