הגבר שישב במעגל, קם והושיט את ידו, והתחיל להתהלך בחדר כאילו הוא ילד קטן האוחז בידו של אביו. לשאלתי : מה אתה מרגיש כשאתה מתהלך את האלוהים, נוח? הוא ענה: אני מרגיש כמו ילד קטן.. אני מרגיש שאני רוצה לרצות אותו. אני כל כך רוצה שיאהב אותי.

אני בהודיה גדולה, וכמובן שמתגנבים בדלת האחורית חששות -ומה יהיה עכשיו? גמרתי לקבל את מיכסת המתנות השנתית ? עכשיו נגמר?

שנתברך כולנו בתחושה שאנו אהובים, מודרכים, ומוגנים גם ללא מחיצות וקליפות, תחת כנפי הסוכה והשכינה ועם שמחה גדולה בלב.

כשאדם נכנס לmode כזה של שתיקה פאסיבית- אגרסיבית , לפעמים מאד קשה לו לצאת ממנה, ובמיוחד אם הסערה בחוץ גדולה.. מה שקורה שהוא נסגר עוד יותר בשתיקתו, מתחפר עמוק יותר בפנים, "נבלע " בבטן הדג, נבלע בתוך שתיקתו, בעולמו הפנימי.

יונה הנביא משורטט בסיפור כדמות כל כך קיצונית שברור לי שהוא משמש כארכיטיפ ( סמל) לאיכות נפשית שיש בכולנו. האיכות הזאת נקראת קיצוניות. שחור ולבן. בלי גוונים של אפור.