כמה פעמים השנה חוויתי תיסכול עז כשלא קרו הדברים להם פיללתי?כשאהבה שלה קיוויתי לא התפתחה, כשהקבוצה שלה קיוויתי לא נפתחה, כשהמילים נתקעו לי בפה ולא יצאו ממני בצורה בהירה כפי שרציתי, כשהגוף שלי הכתיב קצב אחר משלו ועצר אותי מעשייה, כשלא חוויתי חוויה של הצלחה?
כמה פעמים אנו חוזרים שוב ושוב על אותם דפוסים הרסניים בחיים שלנו (מתאהבים שוב ושוב בן/בת זוג שאינם פנויים רגשית לקשר, מוצאים את עצמנו שוב ושוב במערכות יחסים לא קונסטרוקטיביות, מוצאים חדשות לבקרים דברים "חדשים" להשתעבד אליהם, ועוד.) עד שמצליחים להשתחרר מהדפוס הישן ולעשות בחירה אוטונומית?
ואני ממש מזדהה עם הנאמר, מרגישה תנועה קטנטנה מפכפכת בי, עדיין "בלחש", אבל ממש מרגישה את ה "די, רוצה לצאת מהמאורה החוצה".
וכשהביאו לו את "המיינקת העברייה" (אמו הורתו) שתיניק אותו, האם זיהה את ריח גופה?האם לחלב שלה היה אותו טעם בפיו? איזה מסר עבר דרך הגוף שלו כשאימו הורתו הפכה המיינקת ואשה אחרת זרה-הפכה לאימו?