כשמגלים את החוטים הסמויים המחברים אותנו עם סיפורי אבותינו ואימותינו מספר הספרים- זו חוויה מרגשת שמביאה ריפוי גם למשתתפים וגם לסיפורים המיתולוגיים שלנו: הם מקבלים חיות חדשה ומשמעות רבת רבדים.

איזו עוצמה יש לאמנות לתת לנו חלון הצצה לנפש פנימה, שהוא הרבה מעבר למילים.

הלא אני יודע, גם כשאוהבים – עושים לפעמים דברים שלא מתכוונים, שוגים במילים או במעשים, ואז עלול כל צד יכול להיסגר בעצמו ולא לראות את פניו או את פנימיותו של השני...

כשאנו "לובשים" תפקיד אנו יכולים לחוש במתח, בדיסוננס שקיים בין האמת הטבעית שלנו לבין התפקיד שאנו מציגים (באמצעות המלבוש). בלב ליבנו אנו ערים למתח הזה, וכדי לא לחוש בדיסוננס אנו עלולים לפתח הזדהות עם התפקיד ולשכוח את טבענו האמתי. לבגוד בעצמנו (בגד ובגידה אותו שורש).

בגד, שככל שהוא יפה הוא מכסה על משהו, כך גם מערכת היחסים ביניהם יש בה הרבה הסתרה...