איזה כוח תרפויטי יש לסיפור שלך כשהוא מוחזר לך על ידי אחר, דרך זוית הראייה שלו, ובעצם עושה עבורך גם ריפריימינג וגם הרחקה בעת ובעונה אחת, וגם מעביר את המסר:אני רואה אותך.
מהי נקודת התקווה של נעמי, שהתאלמנה ושיכלה את שני בניה, כשמחליטה לחזור בגפה ליהודה?האם החלטתה לחזור ליהודה היא החלטה לברוח מ..(כמו שהיתה ההחלטה לעקור למואב) או ללכת לקראת?
כיום, כשאני תופסת את עצמי נופלת למצב תודעה של "גיהנום": פחד שאולי כבר "איחרתי את הרכבת", חשש שאולי לא ירשמו מספיק אנשים לסדנה, קושי בלתי נסבל להתמודד עם אתגרי הטכנולוגיה שהולכים ונערמים, היאחזות בתוצאות מקוות (שרק מגבירה את האכזבה ), אני....
תודה לך רגל ימין שאת קוראת אותי להאט. לפעול נגד המחשבה המעכבת שאני הולכת לאחר את הרכבת.
