...אבל כשמגיע הרגע המכריע, משהו עוצר אותי.האם זו האינטואיציה שמאותתת לי או הפחדים העתיקים שלי?
אנחנו אוהבים שחלומות מתגשמים, נכון?ובטח אוהבים שה"טובים" מנצחים,ובטוחים שמי שהולך אחרי ליבו באומץ – וודאי לו שיצליח.הסרט הזה שובר את המיתוסים ואת הציפיות ונגמר באופן טראגי.
זה יכול לעורר המון חרדה להקשיב לצד השני בעימות ולהיווכח שאולי יש צדק גם בדבריו,אולי אם אני אחוש אמפתיה כלפיו זה עלול "להחליש" אותי?
אני מודה שאני מתמודדת עם הנטיה לספור את ה"אין", וזו נטייה שלובשת כל מיני תחפושות כמו "חבל ש.." , "הייתי צריכה ל..."
למילה פנים בעברית במקראית יש משמעות כפולה, גם של פנים (כשהפא מנוקדת בפתח) במשמעות face, כלומר הצד החיצוני,וגם במשמעות של פנים (כשהפא מנוקדת בשווא) במשמעות של פנימיות הדברים.אז אולי ההוראה שמקבל אהרון קשורה לא רק להדלקת הנרות במנורה שבמקדש, אלא גם להעלאת האור הפנימית, במנורה הפנימית שלו?