ואני מרגישה שהתקופה האחרונה מעמידה אתגר גדול במיוחד בלראות את הטוב בכל אדם ובכל דבר.כשאני שומעת שהמשטרה פינתה באופן לא חוקי את מאהל המחאה בעד הרחקת הגז לעומק הים, שנועד לשמור על בריאותנו,שתושבי הדרום נאבקים יום יום לבד מול טרור העפיפונים מבלי לקבל סיוע ממשלתי,כשאני מתעוררת לידיעה שלפנות בקר עצרו רב קונסרווטיבי על כך שחיתן זוגות שלא דרך הרבנות,שאישרו בממשלה את חוק הלאום ומקפחים בצורה בוטה זכויותיהם של קהילת הלהט”בים,אני נשארת המומה. הכעס גואה בי. אני לא מרגישה שאני מסוגלת לראות את הטוב בפנימיות הדברים.

כשנוצר דיסונאס, התחושה היא כל כך בלתי נסבלת ובלתי אפשרית, שגורמת לנו לשנות את עמדתנו ולאמץ עמדה חדשה, גם אם קיצונית, רק כדי לשוב ולחוש הרמוניה פנימית.

אז על אותו משקל אני יכולה לומר שעם כל מעבר כל הגופנפש שלי חי מחדש את כל המעברים שעברו..

...וחשבתי שאם אכתוב ״יומן מעבר״ זה יעזור לי לצלוח את המעבר הנוכחי בשלום ואולי גם יועיל לאנשים אחרים שמזדהים עם הקושי..