אני בת משק, קיבוצניקית, באתי להתקבל לקיבוץ...ויצאתי יחפה עם תובנות. זה מה שכתבתי לקיבוץ לכבוד יום כיפור.
הן מבינות לא פחות טוב בבטונים מזוינים, מנוף 220 טון, ניתוח לב פתוח ואלטרנטורים - אלה הן הנשים שבאמת מנהלות את העולם. נשות המשרד, שכמו נחיל סדור ויציב של נמלים, מבטיחות שהעולם ימשיך להתנהל כראוי.
חוקיות אבולוציונית קבעה כי נהיה דומים למשפחתנו, אך זו עם הבוטוקס הפכה לפני עוף מתוח, כתמתם וחסר הבעה, בעוד בתה, יפהפייה לבנבנה, כלל לא דומה לה. לאן נעלמו קמטיי החן ואיפה אבדנו לאמא אדמה של שרשרת גנטית מכובדת וותיקה
אני רוצה שגשם יגיע וינקה מאיתנו את הלכלוך הזה, וחולמת על הקול הנשי והשפוי של יחימוביץ'
"רומן וינאי" מאת דוד פוגל מספר על וינה של תחילת המאה שעברה - עיר תוססת ושיכורה, אנשים בעלי תשוקות וחשקים בריאים, נשים בוגדות מעוררות אמפטיה, ועולם יהודי שמעולם לא נחשף כך