סבתא לא השתנתה במילימטר מהימים שבהם חיה בכפר במרוקו. עשרות מכונות כביסה הביאו לה הילדים שלה אבל את כולן היא מסרה או שמרה בשביל הנדוניה של לירז. הכל היא כיבסה בידיים על קרש כביסה וגיגית ואחר כך שטפה עם המים את הבית
נחשקות מתקשרת אצלי עם מיניות. חשבתי עד עכשיו שאני כלכך מודעת למיניות שלי ולכל קשת התחושות שמתלווה לדבר הענק הזה.
בשכונה הזאת אם גבר מרכל הוא "מלשן" ואישה רכלנית היא סתם קשקשנית. בחגים הן ידעו מי מוזמן ומי מארח ומי שנשאר לבד תמיד קיבל הזמנה להצטרף לארוחת חג. לפעמים הרכלניות עשו שירות טוב לקהילה
יום אחד קראו לי שקרנית. כתבתי על הגדרה עצמית ועל המלחמות הפנימיות שלפעמים קורעות אותי ולפעמים תוקפות בשקט. גם על האומץ להיות יפה