"חסמתי בתוכי את החלקים המשונים של אופיי – כמו הילות הצבע שהופיעו בחלומי. לא חיפשתי עוד הילות של אנשים כפי שעשיתי כשהייתי ילדה, וגם אם לא הצלחתי להשתלט על עצמי לגמרי, התעלמתי מהן." (עמ' 12).
"אימא העניקה לי יחס שקרוב בהגדרתו לאהבה רק כאשר יכלה לנכס את ההצלחות שלי לעצמה. היא מעולם לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי או דאגה להעניק לי הרגשה שאני מוצלחת מאיזושהי בחינה." (עמ' 25).
אמנם אני לא רואה את הסדרה "האח הגדול" בה אנשים צריכים לחיות יחדיו לתקופה מסוימת, אולם הספר הזה מזכיר לי במשהו את הקונספט. היה משהו מיוחד בספר שמשך אותי וסקרן לקרוא עוד ועוד.
"אל תערבי את אלוהים, צעקתי. ביום שצירפת את אלוהים למשפחה שלנו הבית שלנו נחרב. אבא ברח, את בגדת בו עם אלוהים ומרוב אלוהים שכחת שאת אמא לשתי ילדות, הכול שכחת. רק אַת ואלוהים, קמה איתו בבוקר ונכנסת איתו למיטה בלילה..." (עמ' 14).