בכל פעם כשסרגיי בא לבקר הוא יושב בחדר של סבא והם מדברים, בעיקר סבא מדבר. סרגיי מטה מעט את ראשו או עוצם את עיניו למחצה כאילו רוצה להראות שהוא מבין היטב את דברי סבא והבין אותם עוד קודם, וזה ברור. סבא יושב בכורסה שלו וסרגיי יושב מולו, אבל גם בישיבה רואים כמה סרגיי צנום ורזה. הוא כמו מקפל את הכתפיים הגרומות שלו פנימה לתוך עצמו כאילו מתבייש בהן ורוצה להסתירן. מידי פעם הוא עונה משהו לסבא, לאט ובקול שקט, וכל זמן השיחה הוא מלטף את הזקן הגדול והרחב שלו שדומה לחתול ששוכב לו על החזה וישן.