"הבדיון, פנים רבות לו. סודות, שקרים, סיפורים. כולנו מספרים אותם. לפעמים בכוונה לשעשע. לפעמים לשם הסחת דעת. ולפעמים כי אין לנו ברירה". זה המשפט שמסיים את הספר ומסכם אותו הכי טוב שאפשר.