מאז שאני זוכרת את עצמי, אהבתי לצייר. בנקודה בזמן, על שולחן עץ קטן, בגן רקפת. סיפור קטן שמתחיל בנקודה
לכבוד יום הולדתי הארבעים ואחת, אני מדמיינת לעצמי איך הייתי רוצה שתהיה השנה הזאת. אילו מתנות הייתי רוצה להעניק לעצמי ולעולם, ומזמנת לעצמי פשטות רכה
מכתב שכתבתי לעצמי, בסתיו לפני שש שנים, ומרגיש לי שעכשיו עם בוא השנה החדשה זה זמן טוב לשחרר אותו לאוויר העולם
על ההבדל הדק בין סתם מצב רוח רע לדיכאון. על התפקיד של הפחד בחיינו. ועל הספק.
איך מתמודדים עם משבר כתיבה, מה הוא בעצם בא להגיד לנו על החיים שלנו, ולמה לא צריך לפחד ממנו ופשוט לתת לו להיות









