''החיים הם לא לחכות שהסערה תחלוף אלא ללמוד לרקוד בגשם'' (מקור לא ידוע). ''מי בכלל חושב על לרקוד'', היא אמרה, ''אני עסוקה בלשרוד את הסערה''
לפני 11 שנה הרגשתי כאילו נפלו עלי השמיים, העולם עצר לרגע מלכת מבחינתי בשעה 19:00 בערב, במוקד החרום של קופת החולים. המשפחה יצאה מאיזון באותו הרגע, אבל אני לא ראיתי את זה אז. שמתי לב לזה רק מאוחר יותר,למזלי זה לא היה מאוחר מידי. עברתי תהליך לא קל ולא פשוט, אבל הצלחתי להחזיר את עצמי ואת המשפחה לאיזון
מאז ומתמיד הצגתי את עצמי בתור ''אמא של...'' ''אשתו של...'' ''הבת של...'' פעם ראשונה שאני עוצרת לחשוב מי אני באמת, בלי כל התוויות הללו, בלי להיות "של..." פעם ראשונה שאני שואלת את עצמי "מי את באמת?"