ו הפעם הראשונה שאני מרגישה שיש בי הרצון לכתוב מאז שהכל השתנה.אחרי כל מה שקרה אין לי שום זיכרון מה עשיתי , הכל נמחק כשאנחנו חיים במעין המתנה נוראית.ההלם האבל והעצב קצת התרגלנו למצב שזה נורא.אבל הבוקר קמתי ואמרתי מתחשק לי לכתוב שוב .מודה שעד עכשיו לא ידעתי מה לכתוב כל נושא היה נראה סתמי וחסר משמעות .אתמול בני הגדול שאל אותי " אם אני עדיין כותבת ?"
ום האישה הבינלאומי יום שבו כל העולם מפרגן לנו ,מרים לנו על ההישגים, כמה צמחנו התקדמנו ולאן הגענו .. ומוחא לנו כפיים .. כמובן שמגיע לנו על זה אין עוררין ותמיד כייף לחגוג ,אבל ביננו אנחנו באמת צריכות שיזכירו לנו ??!!חבל שהחברה שלנו לא מפנימה שאישה שווה עוצמה
לפעמים ההחלטות בחיים מגיעות בצורות משונות ובזמנים לא צפויים , כן אפשר להגיד שזה מתבשל בתוכך ואת אפילו לא מודעת .אני יכולה לספר על עצמי שממש לא ציפיתי להרגיש כך , הנחישות והעמוק שאני מעוניינת בקריירה " ככותבת תוכן "גורמת לי לראות רק את המטרה ולא משנה מה כרוך בזה , אילו קשיים , השקעה מרובה , לפעמים ייאוש אבל במקביל להרים את עצמי ולא להישבר .
