רנה זלווגר חוזרת לשחק שוב את הרווקה הסדרתית והפעם היא מתמודדת עם שנות הארבעים לחייה. הסרט נפתח באופן מוכר: ברידג'ט לבדה, כוס גדושה של יין לבן בכף ידה כשהיא יושבת על הספה ומתנועעת ברחמים עצמיים לצלילי "All by myself". לפתע היא עוצרת ומשנה את המוזיקה ל- House of Pain. חמש שנים לאחר שנפרדה ממושא אהבתה מארק דארסי (קולין פירת'), ברידג'ט מגלה שהיא מצפה לתינוק ולא בדרך הברית החדשה. האם זה שלו או של יזם אמריקני?
בשנת 1955 צילם ותיעד הצלם הצעיר דניס סטוק (רוברט פטינסון) שחקן מתחיל שזה עתה כיכב בתפקיד הראשי הראשון שלו, בחור צנוע וחובב סיכונים בשם ג'יימס דין (דיין דיהאן). בעוד כולם מכתירים אותו כדבר הגדול הבא, נראה שדין כלל אינו מעוניין בתהילה ובהערצת ההמונים. בינו לבין הצלם נרקמים קשרי ידידות יוצאי דופן והצילומים? הם עיטרו את 'לייף' מגזין והפכו אלמותיים
כשאהבה בפרק א' היא גם האהבה בפרק ב'. ג'ניפר וויינר, מחברת רבי המכר כ"טוב במיטה,"ואז הגעת," ועוד רבים, עושה זאת שוב בספרה ה -12: "זה שאוהבים" (Who do you love?) והפעם ספר כובש על דמויות מקסימות ושובות לב בפגמיהן ובאנושיות שבהן, המקבלות הזדמנות שנייה באהבה ובחיים. כמה פעמים היא עוד תוכל לכתוב על נשים, אהבה ופילדלפיה? התשובה, מסתמן, היא כמספר הפעמים שהיא רוצה. וויינר מספקת עוד ספר נפלא, מצחיק ומרגש
שתי אחיות: מירה המוחצנת, לני המופנמת. לני מטפלת באביהן מבלי לשאול שאלות, מירה מתקשה לבקר אותו. מירה חיה חיים סוערים מדי עם גבר אלים מדי, לני מסתפקת בפנטזיות על השכן החדש במושב. שתיהן נפגעו מנסיבות העבר ואירועים מימי ילדותן
העיר הגדולה משכרת מרוב אפשרויות. העיר הגדולה יכולה להיות גם מאוד בודדה. קומדיה שנונה, לעתים הזויה, מהנה וקצבית שזכתה לשבחי המבקרים. כוכבת הסרט היא העיר ניו-יורק, אליה הגעתי כסטודנטית חולמת חלומות ומלאת שאיפות, לפני כך וכך שנים. צפיתי והרגשתי בבית. מומלץ!