פתאום חלה תפנית מסוימת, הוא שולח פחות הודעות, מציע לצאת פחות ממה שהיה בהתחלה. ואני ישר נהיית מדי הייס מ"בלשים בלילה" (זוכרות את הסדרה?!) מסיקה מסקנות, נותנת פרשנויות משלי שהיו תמיד לרעתי ולרעת הקשר
מכירות את זאת שחושבת שכל הזמן רוצים לפטר אותה? אז היא מתפטרת קודם? או, את זאת שחושבת שרוצים להיפרד ממנה, אז היא נפרדת קודם? חוסר הביטחון, המבוכה והמועקה שחשתי גרמו לי בסיטואציות כאלה פשוט לקום וללכת, הייתי מתרצת שאני צריכה ללכת ופשוט הולכת.
אין מישהי שלא חוותה שברון לב, אהבה נכזבת, התאהבות ב"ילד הרע והבעייתי" ומהניסיון שלי האישי והמקצועי אני יכולה להגיד לך היום שזוגיות היא עניין של החלטה ובשלות עוד לפני שאת בכלל פוגשת את "האחד".
האופן שבו אנו תופסים את עצמנו משפיע על התוצאות שלנו בחיים. מה קורה כשהדימוי שלנו בעיני עצמנו הוא נמוך?