אז באמת, שאני לא מכירה כמעט אף אחד שלא יודע להכין פתיתים, אבל ברגע שטעמתי היום את המנה שהכנתי, היה לי חשק עז לחלוק את הטעם שלה גם איתכם. אני בעד לשתף. מסובך, זה לא. אבל טעמים ומרענן זה כן.
אחרי 26 שנים של אוכל עיראקי מהמקורות, החלטתי לנסות ולהתמודד עם המהפך של הקובה הרגילה של סבתא, לקובה מתוקה ומודרנית. מה יצא? תקראו תקראו.
חיי השתנו מהקצה אל הקצה מאז אותו יום אחרון בחודש מרץ, 2013. זה היום בו כתבתי את הפוסט הראשון בבלוג שלי. לא ידעתי אז אל תוך מה נכנסתי, ומה הולך לעבור עליי מעכשיו.... אני והבלוג, הבלוג ואני. סיפור אהבה בלתי נשכח.
בחודשים האחרונים הייתי עסוקה בעיקר בלמצוא את עצמי. הגעתי לצומת דרכים שהיה בה שלט ענק וגדול ובו היה רשום : "נעמיש, תאספי את עצמך ותתאפסי על עצמך. הגיע הזמן להחליט מה קורה עכשיו". לאן הולכים מכאן? שלוש שנים בבאר שבע, סיום תואר ראשון, אינספור אנשים חדשים שנכנסו אלי לחיים, הרבה החלטות שצריך לקבל (חוץ מההחלטה על המתנה ליומולדת שבאה לי בקלות <פינקתי את עצמי במעבד מזון תודה ששאלתם> שאר ההחלטות היו כבדות ומלאות בשאילת שאלות מתמשכת), לאן ממשיכים מכאן? הצלחתי לקבל לאט לאט, החלטה אחרי החלטה שילוו אותי לפחות בשנה הקרובה ובהמשך ההתפתחות שלי. בינתיים, המשכתי לעבוד, עם הילדים והנערים שלי, ולנסות להשקיע את כל המאמצים שלי בלסיים את התואר הראשון שלי במחלקה לחינוך ולימודי נוער בצורה הטובה ביותר.
"אתה יודע מה אני אוהבת באוכל? שאחרי יום, מלא בעצב או כעס או חוסר ודאות, אני באה הביתה, ואז אני יודעת שלא משנה מה, אם אני אערבב ביצים, חמאה, קמח, שוקולד ושמנת, יצא לי פאי שוקולד. בודאות".איזה כיף לי שאני יודעת את זה גם. זאת חצי נחמה בתקופה המבולבלת הזאת.