כבר כמה חודשים שאני בחיפוש אחרי ה״צד הנשי והרך״ שבי, ולמרות שהחיפוש די מוצלח בעיקרו, היהפוך נמר חברבורותיו? דווקא קמפיין ״זמן נשים״ לקראת טקס הדלקת המשואות הדליק לי נורה אדומה. מה נורה? זרקור! אז כתבתי, מה כבר יעשו לי? מקסימום לא יזמינו אותי להדליק משואה...

׳למה?׳ אני לא יודעת למה, אני עונה. 12 שנים במערכת החינוך ועוד כמעט 20 שנה בחיי הבוגרים לא מספקות תשובות לזכרון שעומד מאחורי היום הזה, ובטח שלא הבנה. פשוט נמשיך לשאול, עניתי. ומצאתי גם דבר אחד קטן שאני כן יכולה לעשות.

הא׳-ב׳ של עצמאות זה לא להיות עבד של מישהו, אלא שזה הרבה יותר מורכב כשמכל עבר מישהו מנסה לשעבד אותנו למשהו וזה מסובך פי כמה כשצריך להסביר לילדים את סיפור ההגדה ואת חיינו היום....

נטלי פרץ, כמעט בת 35, אמא לטבע- בן 4 ובקרוב גם לאחותו, בעלת משק חקלאי במושב היוגב ומופע קרקס - בשותפות עם בעלה כמובן, מספרת איך הלכה בגדול כדי שזה יהיה ״באמת שלה״ ובשביל שזה ממש יצליח.

אני לא יודעת אפילו איך אתחיל לכתוב את הפוסט הזה, אבל אני יודעת שקוראים לו ׳הילדים מארץ לעולם לא׳. לעולם לא תהיה להם ילדות אחרת. ואני לעולם לא אשכח שבעוד שאני מרפדת את הילדות בנועם החיים, יש ילדים שנרדמים על הרצפה. לקרוא עד הסוף, למרות שממש מתחשק לברוח באמצע....