הם יושבים אצלנו לא פעם בשולחן שבת, סקרנים, מקסימים, אורחים לרגע במולדתם שלהם. זו לא שואה, לא שקטה ולא רועשת. זו התמוססות אלגנטית של יהדות ארצות הברית אל תוך העמים. ומבחינתנו – העם היושב בציון, זו החמצה אדירה

כשאת בכיתה ז' ונולדת לך אחות מיוחדת, את עוד לא ממש מבינה מה זה אומר ומה זה יעשה לחיים שלך. את רק מבינה שיש שינוי בתוכנית. עם השנים מתברר שזה מלווה אותך בנערות ובבגרות ובהחלטה על המקצוע ובבחירת בן הזוג ובכל הריון, ובעצם כל הזמן

חתונת הכסף, קוראים לזה. 25 שנות נישואין הן תחנת ביניים מרשימה ואחלה סיבה לחגוג, ואולי זו הזדמנות גם לסכם את כברת הדרך שעברנו, ואת כל מה שלא ידענו לפני, ואנחנו יודעים עכשיו, על מה זה נישואין בעצם

בעידן בו המציאו את הווטסאפ, הוויז, הטלגרם, הפייסבוק, המובילאיי וגולת הכותרת – האיי-רובוט, מערכת החינוך נשארה כמעט ללא תזוזה. השינוי יכול לצמוח מתוך המערכת, אבל זה גם בידיים שלנו, ההורים - פחות לדרוש ויותר לעשות

משפחת שריד מחולקת לדורות. הדור הראשון, זה ששרד בלי הורים ומשפחה, מתחיל את הספירה, ומכאן ממשיכים לספור - דור שני, דור שלישי, דור רביעי. גם אנחנו, הדור השלישי, יצאנו למסע שורשים יחד עם סבתא יוכבד, מסע דומה למסע שורשים שאליו הדור השני יצא, חמש-עשרה שנים קודם לכן. המסע הזה שינה את חיי. כאמא צעירה לשלושה ילדים הרגשתי הצפה אדירה של תחושות. חיבור חזק למשפחה המדהימה שלי, רצון ממשי לחיות, אהבה אדירה למדינה שלי, ובעיקר רצון עז להמשיך לספר את הסיפור הזה ולהעביר אותו הלאה לילדים שלי.