למה בגן לא מלמדים אותם לעשות כביסה לבד, במקום כל הקשקשת על חמשת החושים, עלים נושרים וחיות משק? ועוד שאלה - האם ערימת הכביסה תנוח על הספה בסלון? אולי על המיטה שלנו? מקופלת או "במראה טבעי"? ואם כן, במשך כמה זמן? האם אגייס בת שירות לאומי שתעשה שירות לאומי בסלון שלי? ואם כן, האם זה יהיה מוסרי?
אימנו החכמה הסבירה שאם אדם נמצא במקום מסוים וכל הזמן מסתכל על המקום האחר, הוא אינו נמצא לא פה ולא שם. אי אפשר לרצות להיות בכל העולמות בו זמנית, ולבלות את ימינו בצער על מה שאיננו עושים כרגע.
יש ימים שצריך להזכיר מה טוב בו, בחורף הזה, אם לא ברמה הלאומית, לפחות ברמה האישית. חמש המלצות חורפיות
חופש הוא דבר שיש לו גבולות. נכון שמדובר במילה והיפוכה, אולם החבל הדק שעובר בין חופש לגבול הוא האחריות - שלי, שלו, של כולנו. אנחנו מחויבים. וכן גם חופש הביטוי, או חופש הפיתוי, גם הם נעים על ציר שיש לו התחלה ולחלוטין יש לו סוף, או קו אדום, אם לא חוקי או משפטי אז מוסרי.
התנ"ך הוא לא ספר היסטוריה, כך תמיד אמרו לנו בשיעורי לימודי התנ"ך. "אז מה הוא?", התעקשנו תמיד לחזור ולשאול. ספר אמוני, דברי הימים של העם היהודי, רב המכר של כל התקופות - עד שהגיע הארי פוטר שבקסם רב כבש את מקומו על המדפים ודחק את התנ"ך למקום השני אך המכובד. הרבה תארי כבוד יש לספר העבה שלרוב יושב על המדף, מאובק קלות, וזוכה לעדנה כאשר מגיע חג או תשעה באב וצריך לקרוא מגילה. כמה מחשבות על משמעות הספר העתיק והרלוונטיות שלו לחיים שלי היום....