יצא שקראתי ברצף שני ספרים עם אותה סיטואציה בסיסית - זוג אוהבים שהופך להורים - וגישה כל כך שונה. מה חשבתי על ''כך החיים יפים'' ועל ''החיים עצמם''? בפוסט
כמו התחלה של בדיחה גרועה: אשכנזיה דתיה עם ארבעה ילדים קטנים נכנסת למטבח בפסח, האם ייצא מזה אוכל שכולנו יכולים לאכול?
מצלמות האבטחה של הצימר תיעדו את אחלאם זיאדאת נכנסת אליו מחייכת עם בעלה ואבי עוברה, הם גם תיעדו אותה יוצאת רפויה לחלוטין מונחת בידיו של בעלה הנאשם ברציחתה והעלמת גופתה
כל החיים השתמשתי ביצירתיות שלי בשלל מקומות בלי להבין שבלי זה אני פשוט אבודה. איך מצאתי אותו מחדש? בהורות כמובן
מסתבר שאנחנו ממש צבועים במחשבותינו על עבודה פיזית. ואני לא מתכוונת רק לעובדה שאנחנו משאירים את חלקה לעובדים זרים כי חלילה שאנחנו נעמול. אני מתייחסת למה נאה לנו שאחרים יבצעו ומה לא נאה לנו