תריסר שנים זה הזמן שחלף מאז מה שנהוג לכנות "היום המאושר בחיי" - יום חתונתי לחצי. לפחות אם משתמשים בלוח הלועזי

איגדתי בפוסט אחד את "גן המכתבים" מאת אליסון ריצ'מן ואת "בעלי לא בבית" מאת מירב הלפרין, בעיקר כי שניהם סובלים מאותה מחלה - חוסר חמור בעריכה טובה

ביום חמישי הצטרף למשפחתנו תינוק חמוד ובריא. באופן מוזר, הפוסט הזה מוקדש דווקא לאחיו, הסנדויצ'ים, פגי הלייט שלי. לרגל חודש המודעות לפגים

פוסט שחציו קיטור על החודש העשירי וחציו שבח על כך שלא ילדתי לפני הזמן. מבולבלים? גם אנחנו

ביקורת על "איש ושמו אובה" מאת פרדריק בקמן