כאמא לארבעה פיצקים אני חייבת לשנן לעצמי שוב ושוב שאת מסיכת החמצן הראשונה המבוגר צריך לשים לעצמו, ביום שישי ניסיתי גם לממש
תמיד כיף למצוא ספרות מקור טובה, ולמרות כמה מגרעות - זו בדיוק ההגדרה שלי ל"הלו דורית" של ניר דרום
גם "אליזבת איננה" מאת אמה הילי וגם "מאד ווין" של טארין פישר, לא יוצאים לי מהראש, וזה מעיד עד כמה נהנתי
אהבתי את ספרה הקודם של מאירה ברנע-גולדברג אבל אחרי שנה ומשהו מהקריאה כל מה שאני זוכרת זה שצחקתי בהזדהות, הפעם לא צחקתי וגם פחות הזדהתי ולמרות שנהנתי נראה לי שהסיפור ידהה בזכרוני מהר מאוד, וחבל, כי מדובר בסופרת מוכשרת