שוב הגיע יום השואה, אותו יום קשה כל כך לעם היהודי. כמישהי שהיא דור שני לשואה, שגדלה אצל אדם שהתייתם מאביו ועלה לארץ כילד בודד להתמודד עם החיים, ששמעה סיפורים ממקור ראשון, אני מתחברת מאד לאמירה החזקה שלו: "לעולם לא עוד" הגיע הזמן שנפקח את העיניים והמודעות שלנו ונבין שזה שאומה מסוימת היא חלשה, אין פרושו שמותר לעולל לה את זה.
אנחנו חוגגים כעת את חג החירות, ובעולם שלנו שעובר שינוי משמעותי יש קריאה להחיל אותו לא רק על בני האדם, אלא על כל יצור חי באשר הוא, אסתר ומאמציה מביאים סיפור יוצא דופן של חמלה וצמיחה וקריאה לשינוי. אני גאה להביא לכם את הסיפור המרגש של אסתר, שהפכה לכוכבת-על מפורסמת והסיפור של החווה שלה "Hapilly Ever Esther"
באתי להקלטת התכנית בלי הרבה ציפיות ועברתי חוויה מאד מיוחדת. היה רגע מסוים בו נפתח בתוכי משהו ומצאתי את עצמי בוכה. זה היה רק לרגע, והאמת שלא ניסיתי להסתיר את זה, התנצלתי והסברתי שכשאני מדברת על הנושא הכאוב הזה אני נעשית רגשית, ובעצם: מה שווה היום תכנית תקשורת בלי קצת כאב, בכי וסיפור מרגש? נראה שבמשך השנים למדתי דבר או שניים מתוכניות הריאליטי בהקשר של איך לייצר רגע תקשורתי טוב...
מפרי עטה של הפסיכולוגית והעיתונאית המוערכת ורדה רזיאל ז'קונט פורסמו אינספור ספרים, מאמרים וטורים בעיתון, לאחרונה היא כתבה משהו בפייסבוק הפרטי שלה. מאחר והפרופיל שלה פתוח לציבור הרחב יצא גם לי לקרוא: פוסט קצר המלווה בתמונה עדכנית שלה בו היא מדברת על היותה בת 75 ועל כך שהיא מרגישה צעירה ונמרצת. הגבתי לה והיא ענתה לי, ואם עולה השאלה איך זה מתקשר לנושא של הפוסט, אתם מוזמנים לקרוא ולעשות את ההקשר...
חוויה מרגשת במיוחד היתה לפגוש שני אקטיביסטים מובילים שהגיעו מחו"ל כדי לדבר בקונגרס: אחד ממש שרירי, אחד ג'נטלמן מדהים ושניהם מקסימים וחמים ועדיני נפש ומפיצים טוב וחמלה, כמו בת-עשרה צעירה שמעריצה כוכבי רוק ניגשתי וביקשתי להצטלם איתם, משהו שמעולם לא עשיתי, מדהים איזה דברים גורמת לנו הטבעונות לעשות, נעניתי בשמחה...