זה התחיל כבר לפני שנים, כשבארצנו נחשפו הטרדות מיניות על ידי אנשים מוכרים, ידועים ומפורסמים, בכל פעם זה היה הלם נוראי כשאנשים הואשמו, הקריירה שלהם נמחקה וחלקם הלכו לכלא. סקירה קצרה מגלה שזה נמצא בכל מקום, שזו נורמה, שהרבה אנשים לא מופתעים לשמוע על כך, וגרוע מכך – שהרבה מאד אנשים ידעו ויודעים על כך ושומרים על שתיקה. מפתיע ההיקף הבלתי נתפס של התופעה, והעובדה שאנשים שכביכול לא אמורה להיות להם בעיה למצוא פרטנריות למיטה בצורה לגיטימית על ידי חיזור והסכמה הדדית, בוחרים לתקוף, להפעיל כוח, ולנצל חולשה של אחר, בעיקר נשים, אבל לא רק.

אתמול בבוקר, 29/9/17 קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מוכר "שלום מיכל, שמי גילה ואני אחותו של אילן קרייזמן." אמר קול נשי בצד השני של הקו. הלב שלי נעצר לשנייה, ידעתי בדיוק מה היא מתכוונת לספר לי: אילן כבר לא איתנו. במשך מספר דקות ניהלנו שיחה מרגשת ועצובה. דיברנו על אילן, שהיה לי הכבוד לפגוש אותו בקליניקה שלי לתקופה מסוימת, לתמוך בו, ללוות אותו, וגם לקבל ממנו השראה. הנה הסיפור המלא של התהליך שעברנו יחד, אני מפרסמת באישורו של אילן ז"ל ובאישור אחותו גילה.

טקס שחרור והפרחת יונים מסמל עבורנו, בני האנוש, חופש, שמחה, שלום וכו'. זו תעשייה משגשגת וישנם לא מעט עסקים "לגיטימיים" שעוסקים בגידול היונים ומכירתן לצורך זה. האמת מאחורי התעשייה הזו קשה ועצובה: היונים בהן משתמשים הן יונים צעירות, קטנות וביתיות. רובן המכריע לא ישרדו בטבע ודינן למות בסבל רב.

למה משאית צהובה גרמה לי להתרגש? למה משאיות בדרך כלל מכווצות אותי וגורמות לי צער? מתי לפני כן התרגשתי ממשאית? ואיך כל זה קשור לכנס השני לשחרור בעלי חיים שהתקיים אתמול, 7/7/17? התשובות לכל השאלות בגוף הפוסט.

פוסט זה פורסם פה לפני שנה, ביוני 2016, חג השבועות, והשנה הרגשתי לנכון לפרסמו שוב, מאחר ואמנם הרבה השתנה במודעות האנושית והרבה טבעונים חדשים נוספו לקהילה ההולכת וגדלה, אבל לא מספיק ועדין הרפתות מלאות בפרות מעונות ומסכנות שמנוצלות למען חלב האם שהן מייצרות עבור העגלים שלהן.