כששילמנו והתכוונו ללכת, צחי הסתכל עלי כאילו נפלה עליו הבנה, ואמר: “לגבי הטבעונות – אני חושב שאני הולך על זה.” ככה פתאום…. הוא תכנן לעשות את המעבר בהדרגה, היה לו תכנון להוריד קודם את הבשר והגבינות, אבל מהר מאד הבין שהוא יעשה את זה כמו שהוא עושה הרבה פרוייקטים בחייו: הליכה על כל הקופה באופן מיידי מדויק וחסר-פשרות.
כשאנחנו מתקדמים לאורח חיים טבעוני נפקחות לנו העיניים לגבי הרבה דברים שמעולם לא חשבנו עליהם קודם, והחגים - הם מאתגרים במיוחד: כל חג ומאכליו... המסקנה שהגעתי אליה די מתחילת הדרך חד-משמעית: אפשר לחגוג את כל החגים בצורה נפלאה מבלי שיחסר משהו, כשהאוכל המוגש צמחי לחלוטין. והנה הגיע חג החנוכה ואיתו הרצון לטעום את המאכל העיקרי שמאפיין אותו: סופגניות. קצת אחרי חנוכה והרבה לפני חנוכה הבא: הנה כמה הגיגים על החג והמאכל.
אנשי "יאמי-סטייק" - זהו כינוי לאותם אנשים שהדרך שלהם להתמודד עם המידע שמביאה המהפכה הטבעונית היא בלהצהיר על אהבתם הרבה לאוכל מהחי, בעיקר האוכל הבסיסי ביותר: בשר. הם ייודיעו לנו שהם הולכים עכשו לאכול סטייק או שווארמה, או משהו בשרי אחר. זה קצת מפתיע, כי הרי אכילת בשר עדין חוקית. ונכון לרגע זה, ואוהבי הבשר לא צריכים את רשותנו ובטח שלא את אישורנו, אז מה בעצם עומד מאחורי תגובה קיצונית למדי זו? בפוסט זה אנסה לחקור קצת את העניין.
כמה נקודות בנושא בחלקו השני של הפוסט מאת ענת רשף-גלעד. הערך המוסף הבריאותי לתזונת הרואו/פירותנות וכמה מילים בנושא צומות, חשיבותם, למה ואיך כדאי ליישם צומות באורח החיים שלנו.
מהו המזון היחיד עבורנו שלא צריך לבשל, לאפות, לאדות, לצרוב, להקפיץ, לתבל, להמליח ולנסות להעלים ו/או לשדרג את הטעם והמרקם המקוריים שלו והוא פשוט טעים לנו כמו שהוא? התשובה היא אחת: פירות מתוקים ובשלים... ענת רשף-גלעד היא חברה לדרך אותה הכרתי בזכות המעבר לטבעונות. כבר יותר משלוש שנים היא פירותנית, זה אומר שהמזון שלה מתבסס כמעט רק על פירות. אני שמחה לפרסם כאן מאמר שכתבה על הנושא. זהו החלק הראשון, את החלק השני אפרסם בקרוב...