מסה קריטית היא תיאוריה מתחום הפיסיקה המתייחסת לכמות מסוימת של חומר הדרושה כדי ליצור תגובת שרשרת כלשהי, מסתבר שהמושג מתקיים גם בתבניות החשיבה האנושיות ולאחרונה מוזכר לא פעם בהקשר של המהפכה הטבעונית. בפוסט זה אסביר מהי מסה קריטית ואיך המושג מתחבר למה שקורה היום, בהקשר זה יובא המשכו של התקשור הראשון שפרסמתי כאן לפני כחודשיים (קישור בגוף הפוסט). חלק מהמסרים שהגיעו אינם קלים לעיכול, אבל כל מי שעיניים בראשו לראות מה קורה מבין שיש הרבה הגיון בתקשור הזה ובהחלט מדובר כאן בחוק סיבה ומסובב. מופרך? אין שום דרך להוכיח אם כן או לא, ימים יגידו.
איך הפך האבטיח להיות השעיר לעזאזל של התאגידים, ואיך למדו תושבי המטריקס לחשוש מפניו? מדובר בסימביוזה שהתפתחה במהלך עשרות שנים על ידי שני סוגי תאגידים: אלה של המזון מן החי ואלה של התרופות. הם משווקים באגרסיביות תוך שימוש בפחדים העמוקים ביותר שלנו. אחרי שאנחנו הורסים בעקביות את הגוף שלנו תוך אכילת מזון מן החי ותוך כדי כך בטוחים שאנחנו אוכלים את מה שחשוב לאכול באים תאגידי התרופות והפרוצדורות הרפואיות וגובים את 'ליטרת הבשר' שלהם. והרי צריך להאשים מישהו נכון? אז האשמה העיקרית נופלת (לפחות במקרה של הסכרת) על פירות כמו אבטיח.
הריק (void) הוא מצב ביניים, זהו המקום שכשעושים שינוי שוהים בו פרק זמן מסוים, אנחנו כבר לא כאן אבל עדין לא שם. סאנאיה רומן, בספרה "צמיחה רוחנית" עושה את ההקבלה לציפור הנוסקת כלפי מעלה תוך כדי רכיבה על זרמי אוויר, ולעיתים היא נמצאת במצב שבין שני זרמים שלחץ האוויר ביניהם שונה, מצב שיכול להיות מתסכל, כמו מעין ואקום, הציפור עשויה להרגיש שהיא נופלת לתהום, אבל זה לא כך, כי מתישהו היא נכנסת לזרם האוויר העליון וממשיכה לטפס כלפי מעלה. הריק הוא מקום שחייבים לעבור דרכו כדי לעשות שינוי אמיתי.
הומור-שחור? סתם צחוקים ושטויות? אוכל מנחם? פינוקים שונים? בדרך הקשה שבחרנו לצעוד בה רובנו חייבים אותם, אחרת יהיה לנו קשה עד בלתי אפשרי לשרוד וטוב שיש לנו את הגישה לדברים האלה ואת היכולת הנפשית להכילם יחד עם הסבל, המידע הקשה ותחושות האשמה על מנהגי העבר שלנו. הבריכה המתנפחת בתמונת השער מסמלת בעיניי יכולת אנושית מאד חשובה: היכולת להכניס שמחה, משובה ואנושיות גם למצבים הקשים ביותר שניתן לתאר.