הסרט עוסק בשתי נשים שברחו מכורדיסטן, שתיהן מנקות בתים, הן שכנות, יש להן יחסים יפים והשיחות ביניהן גורמות לנו להבין המון, על ההיסטוריה שלהן, על האמונות שלהן, אחת אופטימית וחזקה והשנייה הפוכה ממנה לגמרי, הוא עוסק במקומות הכי כואבים של הקיום, בצורה כל כך יפה שאי אפשר שלא להתאהב בדמויות, את רוצה לעזור להן, לשבת איתן לשיחה, לחבק.

העולם אכזר, העקורים והפליטים חיים ללא בית, ללא עתיד, יש בעולם היום כ65 מיליון פליטים, 12 מיליון מתוכם הם פליטים סוריים, אחד מ-200 ילדים בעולם הוא פליט, נתון מדאיג ביותר, ילדים ללא עתיד, ילדים ללא חינוך, ללא בית, מה יצמח מהם? מי ידאג להם? לאיזה עולם אנחנו הולכים?

איסטנבול כמעט ופה ממול, אבל היום יותר מתמיד רחוקה, לפני כמה שנים חשבתי לעצמי שזה יהיה נחמד שתהייה לי חברה מאיסטנבול, אני מתה על השפה ואפילו יודעת כמה מילים, אז למה לא בעצם?

בשנתיים השמנות שלי למדתי המון על הגוף ועל הנפש שלי, למדתי שאני לא מתמודדת עם האמת והבנתי שהכל במחשבות. ואז הגיע הזמן לחפש את מאיה החדשה