היצירה עובדת יפה באופן אסתטי פלסטי, התלבושות מדהימות, השחקנים נהדרים ומערכות היחסים מרגשות אלא שמבנה הסיפור הנפתל, נדוש ועשוי לעייף
כיסוי ראש מבטא אצל חוזרות בתשובה חירות ובחירה. חוזרות בתשובה נדרשות לחתום את בחירתן בחזותן החיצונית, ככל שהוויתור הזה גדול וקשה, הן נדרשות להעמיק את מבטן פנימה
הסרט מצליח לבטא את סגפנות האב (״אני מרגיש מטונף״), באמצעות הפנטיות הארוגה במסרים הלאומיים והריטואלים הדתיים שלו, באופן שבמהלכו, הבת תהפוך לקורבן של אלימות שקטה
הסרט הגנוז של המפיקה אסנת טרבלסי נוצר לפני שני עשורים, מתוך משיכה לחיבור שעשה אריאל זילבר באחד מאלבומיו בין מוזיקה ערבית למילים בעברית
הסרט מגולל את יחסי האב והבן והפרט הזה מצליח להסעיר, כשרוחשים במרפט הדקויות של תמונות ממערכת היחסים. האב המזדקן והבן שמעולם לא התבגר, האם והנשיות החסרה והבדידות המשונה