השאלה שהעסיקה אותי בגמר הצפייה בסרט, היא האם זהו סרט על תבוסה או ניצחון? טענתי היא, שבעיני הצופה החילוני זה סרט על ניצחון, בעוד בעיני הצופה החרדי, זה סרט על תבוסה
בסרט ''מנשה'' קיים היבט הנכחה מאוד חזק בחזית האמנותית, סוג של חידוש מרענן מבחינה ז׳אנריסטית, כשלמעשה זה קולנוע עלילתי שמשתמש בשפה דוקומנטרית
ביצירה בת שעה, מזקקת הבמאית, רחלי אליצור, רגעים אינטימיים, ומשתפת בדילמות והתלבטויות עמוקות, שמעסיקות נשים חרדיות רבות
הבימוי שמגיע ממבט גברי על הסיטואציה הכה קריטית, בחייהן של נשים רבות, מנמיך את התסריט וממקד את המצלמה בריטואלים ושתיקות ארוכות על מצבים סתמיים
במבט על, נדמה, שכל כותרי הסרטים בקטגוריות השונות של פסטיבל דוקאביב, מסקרנים וטומנים בחובם חוויית צפייה מעצימה וייחודית. מרלין וניג נותנת לנו הצצה ראשונה לחלקם