"אם פגשת אדם אחד עם אוטיזם – זה אומר שפגשת אדם אחד עם אוטיזם" נאמר בתחילת המחזה "מיוחדים במינם". ואכן, ישנם סוגים שונים של אוטיסטים, שמהווים פלח הולך וגובר באוכלוסייה. אז מה זה אוטיזם? אוטיזם מוגדר על ידי משרד הבריאות כ"הפרעה שקיימת מגיל הילדות או בשלבים מאוד מוקדמים בהתפתחות והיא משפיעה על התנהגויות אנושיות בסיסיות, כגון אינטראקציה חברתית, היכולת לתקשר רעיונות ורגשות, דמיון, היכולת לבסס קשרים עם אחרים. בדרך כלל יש להפרעה השפעות ארוכות טווח על האופן בו ילדים לומדים להיות בני אדם חברתיים, לטפל ולדאוג לעצמם באופן עצמאי ולהשתתף בקהילה. במקרים רבים הפרעה ברצף האוטיזם מופיעה יחד עם מוגבלות שכלית, הפרעה בקשב וריכוז ו/או ליקוי שפתי". ההצגה "מיוחדים במינם" נותנת הצצה לתוך חייהם של אוטיסטים שונים תוך כדי שימוש בסיטואציות מחיי היום יום. מטרת ההצגה היא להמחיש עד כמה שאפשר את העובר על האוטיסטים וקרוביהם בצורה אמינה ומרגשת עם קורטוב הומור. בצורה זו הסטיגמה עשויה להשתנות ולעודד את קבלת השונה.

'איפה בעלך?' השאלה, שנשאלה בתום לב לכאורה, הייתה מסווה לשאלות אחרות, כמו 'מתי הוא מת? היכן נספה?'..בשנים הראשונות שלאחר הזוועות עדין חלקו השורדים את גורלם בניסיון לגלות דבר על מקום הימצאם של אהוביהם שנעלמו. אחר כך יידומו למשך שנים ארוכות..ולילדיהם לא יספרו דבר.." כתבה הסופרת נאוה סמל בספרה "פאני וגבריאל". וזו הייתה מנת חלקו של דור שהולך ונעלם, דור שורדי השואה. אנשים שחיכו בדריכות לקבל מידע על אהוביהם וקרוביהם, בתקווה שיוכלו לאתרם ולהיפגש עימם מחדש. היו מקרים שאכן קרה הנס המיוחל אך ברוב המקרים הסוף הוורוד לא התממש.במחזה "דבר על מקום הימצאם" מחזירה סמל את הצופים לשנת 1949 – שנה לאחר קום המדינה. זו תקופת ימי הצנע, תקופה בה חיו משפחות בצריפים וחיפשו להתפרנס בכבוד ולא לרעוב. המחזה מתמקד בסיפורן של שתי נשים: אנוצ'קה, ניצולת שואה מרומניה ורבקה, ניצולת שואה מיוון. שתיהן גרות יחד בשכנות עם משפחותיהן. אנוצ'קה עם בנה ניסן, אשתו גיטה ובנו אביחי. ורבקה עם בתה, שריקה.

סיפורים אודות מגיפה מסתורית ואנשים שחלו בה ומחויבים להתבודד במלונית נשמעים כמו סיפורי מדע בדיוני. אבל המציאות עולה על כל דמיון וסיפורים כאלה הפכו חלק מהמציאות. יום בהיר אחד הגיעה הקורונה וטרפה את כל הקלפים. העולם כפי שהכרנו חדל להתקיים. החיים העמוסים, חיי הטירוף והמרדף להספיק הכול התחלפו בשקט תעשייתי, הסתגרות בד' אמותינו ובהתבודדות מהסביבה. מצד אחד תקופה זו הביאה הרס כלכלי, שינויים חברתיים, בדידות ודכאון. מצד שני היא הביאה הסתכלות פנימית, זוגית ומשפחתית שגרמו לשינויים חיוביים ואף יצירתיים. רבות עוד ידובר על השפעותיה של הקורונה וסנונית ראשונה לתקופה זו מגיעה מתאטרון הקאמרי עם ההצגה "אהבה ומגיפה". מחזה עכשווי ובועט שמציג שלושה סיפורי קורונה קצרים שנכתבו על ידי כותבים שונים. כל אחד מהם דן בסוגיות שונות: יחסים זוגיים בין בני זוג, חיי בדידות ורצון למציאת אהבה.

העיירה זאקופנה מעולם לא נראתה כה רוויית חיות - ההצגה לוקחת את הצופים אחורה בזמן לשנת 1911 לעיירת המרגוע הנהנתנית בעלת הנוף הפסטורלי, זאקופנה. בעיירה זו נפגשות במקרה שלוש נשים: גולדי סנדיק המבוגרת והעשירה שבחבורה, פייגה גלקמן המוזנחת והנאמנה והילדה לויט הנשואה הטרייה. ברגע שמזדמן לאזור בחור נאה בשם מרכי גלברד – העניינים מסתבכים ומתלהטים. ואז מתחילים התככים, הרכילות וההתנשאות אחת כלפי השנייה. והכל בגוף שלישי ועם הרבה פלפולים יידישיים פיקנטיים בסגנון "קיש אין תוכעס" ותובנות פמינסטיות.

מוזיקה מצוינת בביצועים נהדרים יחד קטעי קישור שמרחיבים את האופקים הם מנת חלקו של מופע המחווה המושקע לשלישות הגדולות של הזמר העברי. המופע הוא סקירה היסטורית של שלישיות הזמר העברי מקום המדינה ועד שנות התשעים. המופע מתחיל ומסתיים בשירי הגשש החיוור ועובר דרך שלישיית המיתרים, שלישיית גשר הירקון, החלונות הגבוהים, שלישיית המעפיל, השלושרים, שוקולד מנטה מסטיק, הנשמות הטהורות, הטוב הרע והנערה, קצת אחרת ועד כמו צועני ולהקת מנגו. ורד פיקר המעבדת והמנהלת המוזיקלית (שגם מנגנת על אורגן ואף מבצעת קולות רקע) מצליחה להרים מופע מרתק ומוצלח. מה סוד הקסם?