בציטוט מתוך הספר אומרת אחת הדמיות על ספר שנכתב בו: "...יש בספר כנות, טבעיות ומסתורין של כתיבה שיש רק בספרים אמיתיים".בהמשך מוסיפה דמות אחרת: "הסיפור יפה, סיפור עכשווי מנוסח היטב, והכתיבה כל הזמן מפתיעה: אך לא זו הנקודה: אני קורא את הספר שלך כבר פעם שלישית ובכל עמוד יש משהו בעל עוצמה שאיני מצליח להבין מהיכן היא מגיעה"... ואילו לי, אין מה עוד מה להוסיף.
הספר הזה הוא קסם, דהן מצליח במכחול של מילים לצייר סיפור קטן ורגיש, הוא משתמש בכישוף על ידי מילים, ומצליח להציג דמיות ססגוניות, מרגשות ונוגעות, וכמו הקסם - הסוריאליסטי הופך הגיוני. השונה מתקבל על הדעת.
כל חייה מאחוריה וכל החיים לפניו.כמו שירה לירית טובה - שמחלחלת אט אט, כאשר אתה קורא בה, מטפסת ועולה ומתיישבת על מיתרי הלב, פורטת מנגינה קטנה ואיטית שמשתלטת על כולו וגורמת לך הנאה בסופה - ככה הרגשתי לגבי הסרט הפיוטי והנוגע ללב הזה.
זהו סרט אינדי (עצמאי), שמצליח ללכת על קו התפר של בין להיות סרט אינדי - מגניב ושובב, ש"משחק" מספיק קרוב לשוליים מצד אחד, אך מאידך, קורץ למיין סטרים ומאפשר לו להיות נגיש ומתקשר עם הקהל הרחב. (לי הוא הזכיר במעט-במובן הזה-את מה שקרה עם הסרט 'מיס סנשיין הקטנה')
הבמאי שעבד עם מיטב כוכבי הוליווד ועשה לג'וליה רוברטס את הקריירה, גארי מרשל, נפטר אמש. הוא היה אחד האנשים האהובים של תעשיית הבידור ההוליוודית