כמה נפלא היה יכול להיות אם היה לי אי שם לפני עשר שנים את קיצור הדרך שיסביר לי איך להעביר רעיון מהמחשב, ליד המציירת, למוח הקודח ובחזרה.
הלוואי שהייתי יכולה להגיד לכן שמילאתי את תפקידי הנאמן כבלוגרית בצילום האוכל, אבל היה כל כך טעים שנזכרתי שלא צילמנו רק באמצע כל מנה.
שום דבר לא הכין אותי לגאווה הפרטית שלי, ברגע שבו ראיתי עבודה של סטונדטית שלי בתערוכת הבוגרים של הסדנה לצורפות יעל שקדי
אזהרה, הפוסט נכתב בשבת והוא מכיל תמונות נשים קשות לצפייה, אני מדברת רק על התמונות שלי כמובן, השאר יצאו על פי ההלכה.