הגדול-בינוני שאל אותי למה גיל בוכה. שאלתי אותו למה הוא מדבר. "כי אני רוצה להגיד משהו" ענה. "אז גם היא רוצה!" עניתי אני. על הבכי של גיל, איך אני כמעט תמיד יודעת מה היא רוצה להגיד, אבל תמיד נותנת לה את המענה המדוייק ביותר.
כשחזרנו הביתה עם הגדולה, הסתכלנו אחד על השני ולא ידענו מה אנחנו אמורים לעשות עם "הדבר הזה". עכשיו יש קטנה חדשה ועוד שניים גדולים שנוספו למשוואה... אבל עכשיו אני יודעת!
9 חודשים היא היתה במקום מסויים, ופתאום בלי תיאום מראש ובלי הכנה מוקדמת - היא במקום אחר. זה לא כ"כ פשוט ודי מבהיל... מה עשיתי כבר בבית החולים כדי ליצור לה כניסה נעימה והדרגתית לעולם החדש.