גיל בת 4 חודשים. להרבה אימהות זה אומר: "או, או...המשבר בדרך..." לי זה אומר כפשוטו: היא בת 4 חודשים. בארבעת החודשים האחרונים כבר היו לנו מדי פעם ימים פחות פשוטים ויותר מאתגרים, ואני יודעת שעוד יהיו בהמשך. אני לא אוהבת להגדיר אותם כ"משברים". אני יודעת שאלו הם פשוט חיי תינוק.
כשהגדולה נולדה מילאנו את הבית בשלל אביזרים פופולריים. כשהגדול-בינוני נולד כבר ידעתי שלפעמים עדיף איכות על כמות. זה גם הוכיח את עצמו וגם פינה הרבה מקום בבית...
התגובות שאני מקבלת כששומעים שגיל שוכבת על הבטן ללא קושי, לא סובלת מגזים וישנה לילה שלם מגיל חודש וחצי, מתחלקות ל"היא ילדה טובה", "יש לך מזל" או "את קוסמת". אז זהו, שאני לא חושבת שהיא ילדה טובה יותר מילדים אחרים, זה לא עניין של מזל, ותודה- אבל אני לא באמת קוסמת. אני פשוט עושה. פוסט מנפץ סטיגמות ומפיח תקווה.
כשאני עטופה במיליון שכבות ביגוד ממש קשה לי לזוז והאמת שגם פחות מתחשק לי. כך גם גיל. מילא שאני לא אזוז, אבל גיל? היא צריכה להתפתח! פוסט שמוקדש לכל הסבתות ובמיוחד לחמותי היקרה והאהובה עד מאד. יקרה ואהובה כבר אמרתי?...
חוויית התנועה היא חוויה שזוכה ללא מעט השמצות בהקשר לתינוקות. שתקום אמא אחת שלא שמעה את המשפט המפורסם: "אל תרגילי אותו לתנועה". גם אני. מזל שאני מכירה את נפלאותיה.